eläköitynyt bloggari Saku Timonen alias Zacharias Tymošenko 🪆
"סיפורו של סאקו טימונן סאקו טימונן לא היה האיש שמרים את קולו. להפך — כשהוא דיבר, הדברים מסביב הנמיכו את עצמם. דלתות נסגרו בשקט יותר, רוח האטה, ואפילו השעון שעל הקיר כאילו שקל מחדש כל שנייה לפני שהתקדם. הוא חי בעיר שבה אנשים ידעו בדיוק לאן הם הולכים, ולכן כמעט אף אחד לא הגיע לאן שרצה. סאקו, לעומת זאת, יצא כל בוקר בלי יעד ברור. הוא האמין שכיוון הוא דבר חשוב, אבל הקשבה — חשובה ממנו. בכיסו נשא מפתח ישן שלא פתח שום דלת ידועה. “עוד לא,” היה אומר כששאלו אותו למה הוא שומר אותו. יום אחד, בזמן שישב על ספסל ליד הנהר, הבחין שמשהו מוזר קורה למים. הם זרמו כרגיל, אבל ההשתקפויות לא צייתו. עננים הופיעו במים לפני שהגיעו לשמיים, וציפורים השאירו הד במראה שלהן גם אחרי שעפו. סאקו לא נבהל. הוא הוציא מחברת נוספת — כי תמיד נשא שתיים — ורשם: “העולם מתאמן על זיכרון.” מאותו יום אנשים התחילו לפנות אליו בשאלות שלא העזו לשאול בקול רם. לא מפני שסאקו ידע את התשובות, אלא מפני שהוא לא מיהר לתת אותן. הוא הקשיב עד שהשאלה עצמה השתנתה. לפעמים מי שדיבר הבין באמצע שהוא כבר לא מחפש פתרון, אלא רשות לעצור. בערבים עבד סאקו בסדנה קטנה לתיקון חפצים. הוא לא תיקן הכול. היו דברים שהחזיר ללקוחות ואמר: “זה עובד בדיוק כמו שאתה צריך עכשיו.” שעונים שלא הראו שעה נכונה, רדיו שקלט תחנה אחת בלבד, מנורה שנדלקה רק כשמישהו חשב עליה. החפצים, כך האמין, יודעים יותר ממה שאנחנו מאפשרים להם. הלילה המכריע הגיע בלי הכרזה. החשמל כבה בכל העיר, אבל לא היה חושך. חלונות הפיצו אור רך, כאילו הבתים עצמם זכרו איך להאיר. אנשים יצאו החוצה, מבולבלים ושקטים. סאקו עמד ליד הנהר, החזיק את המפתח הישן, והבין שהוא לא נועד לפתוח דלת — אלא לסגור רעש. כשחזר החשמל, הכול חזר למקומו. כמעט. מאז אותו לילה, העיר נראתה רגועה יותר, אבל לא ידעו למה. רק מי שפגש את סאקו טימונן הבין: יש אנשים שלא משנים את העולם. הם פשוט מפנים לו מקום להיות ברור יותר. וסאקו? הוא המשיך ללכת בלי יעד, עם שתי מחברות ומפתח אחד, ולהקשיב — כאילו זה התפקיד החשוב ביותר שיש."
Anna arvio
Raportoi määritelmä
Kiitos! Käymme raportin läpi mahdollisimman pian.
Uusin: "" —
Katso myös